בשבת בבוקר כמו בכל שבת בבוקר נסענו לחוף בת ים.

הדרך לחוף הים היא אותה הדרך בה אנחנו נוסעים כבר מספר שנים ובגדול שום דבר לא השתנה, אבל בשבת האחרונה, כשעברנו על פני מרכז מסחרי קטן שתמיד היה שם, המחזקת הסתכלה ימינה והצביעה על שלט גדול מעל הבניין שהיה כתוב עליו "החצר."

–  מה זה? היא שאלה.

הסתכלתי על השלט. אני מכיר אותו שנים. בחיים לא הייתי בבניין הזה כי אמנם רואים אותו מהכביש אבל צריך לעשות סיבוב גדול כדי להכנס אליו ואין לי מושג מה יש בו ובכל זאת הרגשתי בטוח לענות

–  אין לי מושג מה זה אבל דבר אחד בטוח, זו לא חצר. – אז למה כתוב "החצר?"

–  את מכירה מישהו שבכניסה לחצר שלו שם שלט המכריז שזו חצר? – אז מה זה יכול להיות?

–  כל דבר אחר חוץ מחצר. זו יכולה להיות מסעדה, פאב, חנות למוצרים לחצר, כל דבר. חצר זה לא.

המחזקת, להפתעתי, אמרה שיש היגיון בדבריי והמשיכה לדבר על משהו אחר אבל אני כבר הייתי במקום אחר.

נזכרתי איך לפני שנים ניסיתי לשדך מישהי לצוצו, חבר שהיה לי בזמנו.

ישבתי עם צוצו באיזה מקום ופתאום מבטו נתקע על מישהי והוא אמר משהו כמו

–  איזה יפה זאתי. בדיוק הטעם שלי.

הסתכלתי לכיוון וראיתי על מי הוא דיבר. ממוצעת לגמרי. לא עשירון עליון. אמרתי לו לגשת אליה ולנסות אבל הוא הסתכל עלי במבט של לוזר ואמר

–  איזה סיכוי יש לי איתה? תראה אותה ותראה אותי.

הסתכלתי עליה ואז עליו

–  אני רואה אותה ורואה אותך ועדיין אומר לך לגשת לדבר איתה. – אין לי סיכוי.

אם לא אני, פה זה היה נגמר.

אחרי בירה וקצת הוא קם לעשות פיפי אז ניגשתי אליה. היא היתה עם שתי חברות. אם זה היה בשבילי אין סיכוי שהייתי ניגש אבל אני חכם על אחרים. התנצלתי על ההפרעה ואמרתי לה שהיא מאד מוצאת חן בעיני חבר שלי שכרגע בשירותים ואין לו אומץ לגשת אבל אם היא פנויה, שתחכה רגע

וכשיחזור תבדוק אם הוא מוצא חן בעיניה ואם כן, אשמח להכיר ביניהם. להפתעתי היא ענתה

–  אני יודעת על מי אתה מדבר. ראיתי אותו מסתכל. אשמח להכיר אותו.

כל כך פשוט. שאלתי אותה לשמה, היא ענתה "ליאורה," אמרתי לה שלחבר קוראים צביקה אבל כולם קוראים לו צוצו וזהו.

האמת היא שלא כל כך זהו כי היא שאלה

–  מה הוא עושה הצוצו הזה?

–  עזבי, אם אספר לך עכשיו הכל לא ישאר לכם על מה לדבר. –  בסדר, רק שלא יסתבר בסוף שהוא נוכל או משהו כזה.

–  אל תדאגי.

היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה כדי שיעשו את ההכרות שלהם במועד אחר ולא על חשבון הפגישה שלה כרגע עם החברות ולא שלי עם צוצו וחזרתי לשולחן שלי. בדרך חשבתי כמה אני באמת מכיר אותו. אולי היא צודקת והוא נוכל.

בדרך הביתה הוא אמר שחבל שאין לו אומץ ולא ניגש אליה אז סיפרתי לו שהיא מעוניינת ונתתי לו את הטלפון שלה. כשהאמין, התרגש.

עברו שבועיים שלושה. זה לא ששמרתי על פרטיותם ונתתי להם את הזמן בלי לחטט יותר מדי כי אני סקרן חולני, אבל יצא ככה שהייתי חייב לברר כמה פרטים לגבי סיפור שאני כותב ונסעתי לשם כך לשדה בוקר, נשארתי שם כמה ימים ואחר כך שכחתי מהם.

אחרי שבועיים שלושה צוצו התקשר.

רציתי שנפגש ושיספר לי מה קורה עם ליאורה ולשמחתי לא היה לו זמן. לא רצה לבזבז את הזמן איתי כשהוא יכול להיות איתה, אבל בכל זאת, אני הוא זה שגרמתי לזה לקרות אז בטלפון סיפר לי. אם אכתוב הכל זה ארבעה עמודים אז בקיצור

• מעניינת.
• רכילות לא מעניינת אותה,שלא כמו הרבה בחורות בגיל הזה.
• יודעת להקשיב.
• יש לה חוש הומור.
• אין לה בעיה עם זה שאני אוהב כדורגל ובשבתות הולך למשחקים.
• אוהבת כמוני סרטי מדע בדיוני וגיבורי על.
• לא מעירה לי על הנהיגה.
• יש לנו את אותו טעם במוזיקה.
• יודעת להחמיא.

היו עוד דברים שאמר בהתלהבות אבל בגדול, ליאורה נשמעה כחלומו של כל גבר. בין השורות, כי לא הרחיב מפאת צנעת הפרט, הבנתי שגם במיטה לא רע לו בכלל. שמחתי בשבילו והייתי מבסוט מעצמי שגרמתי לכל זה לקרות.

הבעיה היחידה היתה שלי, כי לפני כן, פעם בשבוע שבועיים יצאתי איתו לשתות ועכשיו הוא היה עסוק איתה. פירגנתי.

הפעם הבאה שראיתי אותם היתה כחודשיים אחרי שהכירו וזה היה ביום ההולדת שלי. המחזקת אירגנה לי מסיבת הפתעה ובין היתר הזמינה את צוצו שהגיע עם ליאורה והם עדיין נראו בירח דבש.

אחרי ההפתעה והברכות ושבע עשרה הרמות כוסית, מצאתי את עצמי יושב עם ליאורה. בגדול רצתה לומר לי תודה שהכרתי ביניהם. אמרה שטוב לה.

אם אכתוב את כל מה שאמרה עליו, זה גם יתפוס ארבעה עמודים אז בקיצור

• יודע להקשיב.
• מכיל.
• סבלני.
• אוהב טיולים.
• יש לו חוש הומור.
• אוהב מוזיאונים ותערוכות.
• שמח ללכת איתה לסרטים רומנטיים.
• מסתדר מצוין עם החברות שלה.

היו עוד דברים שאמרה בהתלהבות אבל בגדול, צוצו נשמע כחלומה של כל אשה. בין השורות, כי לא הרחיבה מפאת צנעת הפרט, הבנתי שגם במיטה לא רע לה בכלל. שמחתי בשבילה והייתי מבסוט מעצמי שגרמתי לכל זה לקרות.

היתה לי רק בעיה אחת. את הליאורה הזאת אני לא מכיר וזו רק הפעם השניה שאני רואה אותה אבל את צוצו אני הכרתי לפני ולפנים. הרבה פעמים אני יודע מה הוא חושב עוד לפניו ואני אוהב אותו, אבל תאמינו לי שלהקשיב הוא לא יודע. מספיק שתגיד לו משהו כמו "אתה שומע"? ותרצה לספר לו משהו שחשוב לך לשתף והוא יאמר "תשמע אתה" ויספר לך משהו לא חשוב ֶוְלָמה שאתה תרצה לומר כבר לא יהיה מקום. הוא ממש לא אוהב טיולים ומעדיף לשבת בבית, הוא לא סבלני בכלל ויש שיאמרו עצבני. בחיים לא הלך למוזיאונים ובטח לא לסרטים רומנטיים. כל האמור לעיל לא מפריע לי ואני אוהב אותו.

הדבר היחידי שהפריע לי זה שהוא מסתדר מצוין עם החברות שלה כי אם יש לו זמן לחברות שלה למה אין לו זמן בשבילי? אז שאלתי בכללי מתי הוא נפגש איתן והיא ענתה שעוד לא יצא אבל הוא אמר לה שיפגש איתן בשמחה. אם כך, המשכתי לשאול והסתבר שגם למוזיאונים ולסרטים רומנטיים ישמח ללכת איתה אבל עוד לא יצא.

באותו ערב, כשראינו אותה בפעם הראשונה היא אמרה שהיא מקווה שהוא לא נוכל. מה זה אם לא נוכל?

לא יצא לי לתפוס אותו לבד במהלך המסיבה אבל לפני שיצאו וליאורה עמדה עם המחזקת ואמרה לה שהיה נהדר ואיזה בעל נפלא יש לה, קרבתי את פי לאוזן של צוצו ורק אמרתי

–  שמעתי שנפתחה תערוכה חדשה של פיקסו במוזיאון תל אביב.

הוא לא התרגש ורק אמר

–  מחר בהשופטים.

'השופטים' זה פאב באבן גבירול פינת השופטים.

למחרת התייצבתי ב'השופטים' בשמונה, השעה הרגילה שלנו, והוא כבר היה שם.

–  מה הבעיה שלך?

– לי? לי אין שום בעיה. אתה יודע להקשיב אתה? עכשיו אתה בקושי מקשיב ורק מחכה שאסתום את הפה כדי שתוכל לענות. אתה סבלני?

אתה אוהב תערוכות? מוזיאונים? אם אני שם אותך בתוך מוזיאון תל

אביב, שזה שתי דקות הליכה מפה, אתה לא יודע לצאת ממנו והולך לאיבוד. סרטים רומנטיים? אתה? אתה בכלל יודע מי זאת ג'וליה רוברטס?

הוא לא נראה כמו מישהו שנתפס בקלקלתו. למעשה הוא בכלל לא הבין מה הבעיה שלי.

– הבעיה אתך שאתה נשוי כבר מאתיים שנה. – מה זה אומר?

–  שאתה כבר מכיר את הריח של הפלוצים של אשתך והיא מכירה את שלך. אנחנו עוד בשלב שעוד לא מפליצים אחד ליד השני. אני מושלם והיא מושלמת.

–  אבל אם אתה משקר אז גם היא. אולי רכילות כן מעניינת אותה והיא רק עושה את עצמה מקשיבה והיא לא אוהבת שאתה הולך לכדורגל ולא אוהבת את המוזיקה שאתה אוהב.

–  אז מה?

–  מה אז מה? אתה מתאהב במסכה של מישהי ולא בה עצמה. – שוב, אז מה?

עמדתי להתפוצץ. קמתי והלכתי. הוא מכיר אותי אז הוא ידע שאחזור. הלכתי במהירות עד כיכר רבין. עשיתי סיבוב מסביב וחזרתי. ליד האנדרטה עצרתי כהרגלי והסתכלתי. המקום הזה בו נרצחו לנו החלומות על שלום, פיוס ואחווה אולי גרם לי להבין שכל הקטע הזה של אמת כבר לא רלוונטי. כנראה שהיא

פחדה שהוא נוכל כי היא נוכלת. חזרתי ל'השופטים' והתיישבתי לידו. הוא מכיר אותי ולא חיכה שאשאל וישר ענה

–  לכולם ולכולן יש מסכות. אם אני מוצא חן בעיניה עד כדי כך שהיא שמה את המסכה שאני אוהב לראות, זה מספיק לי. כמו שאמרת, אני לא סבלני אבל לידה אני לפחות משתדל ושם מסכה של סבלני. אני שם מסכה של אוהב אומנות והיא שמה מסכה של מפרגנת לכדורגל כי היא מבינה שזה חשוב לי.

–  אחד הדברים שאמרת זה שהיא יודעת להחמיא. אז אם היא מחמיאה לך שאתה נפלא ואתה יודע שהיא סתם אמרה את זה, מה הטעם במחמאה?

–  שהיא מחמיאה כי היא מבינה שאני אוהב שמחמיאים לי. אם המחזקת מגיעה עם שמלה חדשה או תסרוקת חדשה זה לא אומר לך כלום אבל אתה אומר משהו כמו "איזה יופי." היא יודעת שזה לא אומר לך כלום אבל שמחה שהבנת שזה חשוב לה. אתה יודע כמה פעמים נשים אמרו לי שאני הסקס הכי טוב שהיה להן? זה אומר שזה נכון? אני יודע שלא ובכל זאת אוהב לשמוע.

–  אז אתה פשוט מחפש שקרנית טובה.

– לא. אני מחפש מישהי שתמצא חן בעיני, שיהיה לי נעים איתה במיטה ומחוצה לה ושתעשה את עצמה מאמינה לשקרים שלי.

צוצו וליאורה התחתנו אחרי חצי שנה בערך. הייתי בחתונה. הם נשואים עד היום באושר ובעושר.

אז בשבת כאמור ראינו את השלט הזה "החצר" שהמחזקת שאלה אותי מה זה ואני עניתי שזה יכול להיות כל דבר חוץ מחצר וביום ראשון במקרה עברתי שם שוב בלי כוונה וברגע שראיתי את השלט פניתי ימינה לבדוק מה זה.

מדובר בבניין משרדים ולמטה יש כמה עסקים. חיפשתי את "החצר" ולא מצאתי. מה שכן מצאתי זו חנות בשרים יוקרתית, משרד נסיעות, חנות פיצוחים וחנות יינות. בעל חנות היינות יצא לעשן סיגריה אז שאלתי אותו על "החצר." צחק וקרא לבעל חנות הבשרים שיצא החוצה עם סינר מדמם. צחק ואמר לו שאני שואל על "החצר."

בקיצור, פעם, לפני כמה שנים, היה במקום אולם אירועים בשם "החצר." בזמנו המקום היה מאד פופולרי ומצליח אבל בעל המקום נפטר ואחרי מלחמות ירושה המקום נסגר וחולק לעסקים קטנים של חנות הבשר, היין וכו.' כדי להגיע אליהם פיזית, אז כמוני, צריך מהכביש הדי מהיר, לעצור ברמזור, לפנות ימינה בעוד רמזור ושוב ימינה ואז מגיעים, ומי שלא מכיר אותם ממשיך לנסוע. מסתבר שרוב הלקוחות החדשים של העסקים פה מגיעים כי משום מה, השלט המכריז על "החצר," גורם לאנשים לבוא לבדוק מה זה המקום הזה ואז כבר נכנסים

וקונים בשר או יין ואחרי הפעם הראשונה הם כבר ממשיכים להגיע אבל הם לא היו נכנסים בפעם הראשונה לולא השלט.

פעם הם קיבלו תוספת לארנונה בגלל השלט, הורידו אותו וראו שמספר הלקוחות פחת. החזירו אותו וחזרו הלקוחות. מתחלקים כולם בארנונה וכולם מבסוטים. הם לא מבינים למה אבל כנראה יש משהו בשם הזה, "החצר," שמושך לקוחות.

אז כמוהם, צוצו שם על עצמו שלט של מכיל, יודע להקשיב ואוהב מוזאונים וליאורה שמה שלט של מפרגנת לכדורגל, וככה הם משכו אחד את השני בהתחלה, ואחר כך נשארו עד היום בגלל השרות או הטעם.

ורק עבורכם ועבור אמינות הסיפור, התקשרתי השבוע לצוצו ובררתי את מה שאתם בטוח שואלים את עצמכם כרגע

אז כן, הם כבר מפליצים אחד ליד השני.