את הבית בו אני גר כרגע עם המחזקת קנינו לפני עשרים שנה פחות חמישה חודשים. אני מדייק כי זה משמעותי עבורנו. עוד חמישה חודשים אנחנו מסיימים לשלם את המשכנתא סוף סוף.

בזמנו, כשרק נכנסנו לגור כאן, גרה ממול משפחה צעירה עם שני ילדים קטנים. מדי פעם נכנסתי אליהם הביתה לשתות משהו ולדבר. זוג נחמד. הבעל היה נעזר בי פה ושם לביצוע עבודות קטנות בבית כמו הרכבת ארון שהם קנו באיקאה, החלפת נורה שרופה או תליית נברשת. תמיד יש ברשותי כלי עבודה מתאימים. פה ושם גם קראו לי לבדוק את מכונית הצעצוע של הילד שהפסיקה לעבוד או לבנות לבת הקטנה שלהם את בית הבובות שלה.

ערב אחד הוא ביקש ממני לעזור לו עם תליית תמונה שזה כלל קדיחת חור בקיר, הכנסת דיבל והברגת בורג וכשחזרתי הביתה, המחזקת שאלה אותי מה עשיתי אצלם, סיפרתי לה אז היא אמרה לי

–  היא תזרוק אותו.

היא אמרה את זה כי היא לא הכירה אותם טוב כמוני. הבעל, בחור נחמד שעבד בחברה מוכרת בתפקיד קצת בכיר עם אופציה להתמנות להנהלה, מרוויח טוב מאד ובכלל, הוא בחור נחמד, אז אין סיכוי שהיא תזרוק אותו.

אחרי שנה בערך היא זרקה אותו. סיפרה לו שהכירה מישהו והתאהבה בו. הייתי בשוק. חזרתי הביתה, שזה הדירה ממול וסיפרתי למחזקת. אמרה לי

–  אמרתי לך.

שאלתי אותה איך היא ידעה כבר אז והיא ענתה את התשובה שהולכת איתי מאז

–  הוא לא שימושי.

–  מה זאת אומרת לא שימושי?

–  בדיוק כמו שזה נשמע. הוא לא שימושי. גבר, חוץ מלהיות מאהב טוב ואבא טוב, צריך עוד משהו. אני לא מצפה מכל אחד לדעת לשפץ בית, לבנות גג רעפים או לחפור באר, אבל שידע לתלות תמונה, להחליף נורה ולהחזיק מברשת צבע זה בסיסי, וגם את הדברים שהוא לא יודע לעשות, הוא צריך להבין בזה כי כשמגיע בעל מקצוע, לדעת מה הוא עושה.

פעם קראתי על זה משהו, שלמרות שאנחנו כבר לא גרים במערה וצדים את האוכל שלנו, אשה צריכה להרגיש שהבעל שלה ידע להגן על המשפחה וידע להשתמש בידיים. אולי נזכרתי בזה עכשיו, אחרי ששברתי את היד והיא לא שימושית כל כך בימים אלו. אני מסתכל בעצב על ארון הכלים הגדול שלי ושואל

את עצמי מתי אוכל שוב להחזיק מברג ביד, כי למרות ששברתי את יד שמאל ואני ימני מטבעי, יד שמאל עושה דבר לא פחות חשוב. נותנת קונטרה.

למרות שאני יודע ששני בני הזוג שנפרדו גרים עדיין פה בעיר, אותה לא ראיתי מאז ואותו אני רואה פה ושם מטייל עם הכלב וגם לו עצמו יש מבט של כלב עזוב בעיניים ותמיד כשאני רואה אותו זה נותן לי תזכורת לא להפסיק להיות שימושי.

יותר מזה, כל פעם כשהמחזקת מבקשת ממני לתלות מדף או לתקן משהו ואני מצליח, בדרך להחזרת ארגז הכלים למקומו אני שואל אותה

–  אז אני שימושי?

כתשובה היא מזכירה לי משהו שהיא מבקשת ממני כבר זמן רב לעשות וטרם אספיקותי ואומרת שכשאעשה את אותו דבר אז אולי.

אולי בגלל הפחד להיות לא שימושי ולמרות שבעיקרון אני די טוב בעבודות ידיים, אני מקנא בגברים שמעולים בכאלה עבודות. יש לי חברים שאשתם אמרה להם ביום חמישי "אולי נבנה ֶּדק בחצר" אז למחרת הוא קנה עצים, מסור שולחני ועוד כל מיני כלים שאני לא מכיר ועד מוצאי שבת עמד ֶּדק לתפארת, והוא בכלל הולך לעבודה עם חליפה ועניבה אבל כשצריך לבנות משהו, לתקן, או לפתוח סתימה, יש לו את הידע והכלים.

אז לפני שבועיים, כשאני בשיא הבאסה שאני עם יד שבורה מה שהופך אותי ללא שימושי ואפילו לרכב על המלך אני לא יכול, מה שמכניס לי רגשות אשם שאני לא מספיק גבר, ואני יושב בבית הקפה בו אני נוהג לשבת ולכתוב ומתיישב לידי בועז, שאם יש גבר שנותן לך להרגיש קטן על ידו, זה הוא.

בועז, בכל רגע נתון, יש לו לדרמן בכיס. לדרמן זה האולר האולטימטיבי. לא רק אולר. הוא יכול עם סיכת ראש לפרק לי את הטלפון ועם רוק לתקן פנצ'ר. כשהתיישב לידי, הוא שם לב שהשולחן קצת מתנדנד. אני ידעתי תמיד שהוא מתנדנד כי זה השולחן הקבוע שלי כאן וכבר התרגלתי, אבל הוא הוציא מהארנק איזו חתיכת גומי שנראתה כאילו לזה היא נוצרה, הרים קצת את השולחן, הצמיד את הגומי לאחת הרגליים וזהו, השולחן כבר לא התנדנד. שאלתי אותו למה יש לו כזה דבר בארנק אבל הוא שאל

–  מה יש לי?

הוא כבר שכח מזה.

לפעמים אני מצלצל אליו כשיש לי בעיה בבית שאני רוצה לפתור ואז הוא זורק משפטים לא ברורים כמו

–  תקח שטנגה, תחלק אותה לשניים עם סכין יפנית, על חלק אחד תמרח סופר שבע שקוף שכבה דקה, על הצד השני תמרח דבש תמרים, תשים אותם בשמש ולמחרת תשתמש בהם נגד כיוון השעון.

לא הבנתי כלום אבל אמרתי לו טוב.

בקיצור בועז מתיישב ליידי ומתנצל שזה רק לכמה רגעים כי הוא קבע פה עם מישהי. בועז הוא לא בגילי אלא יותר בגיל של הילדים שלי ואנחנו אוהבים זה את חברת זה. הוא רווק, אבל משיחות שלי איתו, מצב הרווקות נמאס עליו והוא מנסה למצוא את האחת. לא נראה לי שצריכה להיות לו בעיה כי הוא באמת חלומה של כל אמא.

האחת הספציפית איתה הוא קבע הגיעה, ראתה אותו יושב אז התיישבה לידנו. בועז הכיר ביננו, קוראים לה שירלי ואמר לי שהם מכירים שבוע ולה אמר שתכף המלצרית תמצא להם שולחן ואז הם יקומו כדי לא להפריע לי וכדי שאני לא אפריע להם. לפי הדיבור בניהם הבנתי שהם מסתדרים טוב יחד. היא גם נראית טוב מאד ושמחתי בשבילם.

המלצרית לא מצאה להם מקום אז הם המשיכו לשבת לידי. שלא בטובתי הייתי חלק מהדייט אז הכנסתי אוזניות לאוזניים והתחלתי להקליד במחשב כדי לתת להם פרטיות. האמת היא שלא הפעלתי מוזיקה ולא הקלדתי באמת אלא הקשבתי להם. מי לא רוצה להיות זבוב על הקיר?

כבר עבר זמן רב מאז חיזרתי אחרי אשה ולא אני הוא האיש איתו אפשר להתייעץ בנושא. יותר מזה, הנשים הצעירות של היום לא דומות לנשים שהיו צעירות בזמני. גם האשה היחידה שהסכימה לחלק את חייה איתי, לא נפלה ברשתי כי הייתי מחזר מדהים. היא החליטה משום מה שהיא רוצה אותי כאבא לילדיה וההחלטה הובאה לידיעתי כשההכנות לחתונה כבר היו בעיצומן.

השיחה ביניהם התחילה משעמם וחשבתי כבר לחזור באמת לכתיבה ולא סתם לתקתק עם האצבעות על המקלדת. היא שיתפה אותו בתקלות שיש לה בבית. היא גרה בדירה שלה כבר יותר משנה ויש לה שם כמה בעיות. השידה ליד המיטה מתנדנדת, היא צריכה מדף בפינת האוכל, הברז במטבח דולף לה והחשמל קופץ כשהיא מפעילה את הדוד ואת המדיח יחד.

חשבתי לעצמי שיש לבועז יתרון גדול אצלה על פני גברים אחרים, כי זה מה שאשה צריכה, גבר שיודע לתקן דברים כאלה, אבל אז הוא אמר לה

–  במקום להביא שלושה בעלי מקצוע, תזמיני איזה הנדימן שיסדר לך הכל.

מזל שבדיוק התכופפתי להוציא משהו מהתיק כי אחרת הייתי תוקע לו את מבט מספר שבע שלי שאומר

– תגיד, אתה מטומטם? היא נתנה לך הרגע כרטיס כניסה לחיים שלה. תחטוף אותו וכנס לה למיטה ולחיים.

היא גם הסתכלה אליו בהפתעה ושאלה אותו

–  אתה לא יודע לסדר כאלה דברים? אמרת לי שאצלך בבית אתה עושה הכל לבד.

–  אני יודע אבל אני לא עובד אצלך.

היה ברור לי שהיא תקום ותלך. אני נעלבתי בשבילה. כנראה שיש לו עוד כמה איכויות כי היא לא קמה והלכה. ניסתה לשכנע אותו בדרך אחרת.

–  לא חשוב. יש לי איזה ידיד שאמר שישמח לסדר לי את הדברים האלה.

הוא לא נראה כמאוים.

–  אם כך, הכל טוב. שהוא יסדר.

עשיתי את עצמי מאזין למוזיקה דרך האוזניות. היא קמה ללכת לשירותים ואיך שנעלמה הרמתי אליו את הראש.

– תגיד, אתה מטומטם? למה שלחת אותה למישהו אחר? אם אני הייתי מבקש ממך את הדברים האלה היית מסכים.

–  שמישהו אחר יסדר לה את הנזילה.

אני חושב שפה כבר הרמתי את הקול.

– מישהו אחר יסדר לה את הנזילה וישאר לגור אצלה בלב. אשה רוצה גבר שימושי. אשה רואה גבר עם מקדחה ביד וזה מרטיט את ליבה.

שמתם לב שגנבתי למחזקת את ה"גבר שימושי?" את "מרטיט את ליבה" גנבתי לחנוך לוין.

בכל מקרה הוא לא התרגש ממני, לא מהגבר השימושי ולא מהמרטיט.

– אתה כמעט צודק. בהתחלה זה מרטיט את ליבן אבל אחר כך הן כבר לא רואות אותך כגבר אלא כשיפוצניק.

כמובן שיש יתרון לחבר כמוני שנשוי כבר זמן רב ויכול לתת זווית ראיה אחרת, בוגרת יותר.

–  תבין בועז, אני נשוי כבר למעלה מארבעים שנה ואם תתן למחזקת לדרג את היתרונות שלי כבן זוג, העובדה שאני יודע לתקן דברים בבית תהיה בעשירון העליון. אם אתה מעוניין באשה ואתה נכנס לבית שלה כמאהב היא מפעילה את כל מנגנוני ההגנה אבל אם אתה נכנס כהנדימן, הדרך כבר סלולה.

–  איזה עוד דברים שלך המחזקת תדרג בעשירון העליון?

–  הא, זה קל, שליח. בגלל שיש לי אופנוע ואני מגיע בקלות לכל מקום היא אומרת שאני יופי של שליח.

– כביסות אתה עושה? – בוודאי.

– כלים? – כן.

–  ובאיזה עשירון היא תדרג אותך כמאהב?

הפתיע אותי. במזל, לפני שהספקתי לענות, המלצרית נגשה ואמרה שיש לה מקום עבורם ושירלי חזרה מהשירותים. הם עברו והשאירו אותי עם השאלה.

רק בשביל לסכם את האירוע, כשבועיים אחרי, ישבתי שם ושירלי הגיעה, זכרה אותי והתיישבה לידי לומר שלום. אמרה שבועז צריך להגיע אבל דקה אחרי הגיע בחור נחמד עם ארגז כלים, התיישב לידה והעביר לה מפתחות. היא הוציאה ארנק מהתיק שלה אבל הוא אמר משהו כמו "מה פתאום? ממך אני לא לוקח כסף."

אחר כך הוא הלך ובועז הגיע. לפי החיוכים נראה היה שהם עלו שלב במערכת היחסים ביניהם. שוב לא היה שולחן פנוי אז בועז הסתכל עלי ושאל

–  אתה לא נוסע הביתה אולי? אין לך כביסה לעשות? או כלים?

האמת היא שהתייבשתי ובמשך שבועיים עשיתי חישוב מחדש לגבי מה שאני יודע על זוגיות כי אחרי שבועיים הוא אמר לי שזה נגמר ביניהם ואני כבר מעל ארבעים שנה עושה כביסה וכלים והמחזקת עדיין מחזקת.